<h1>אבודרהם סדר תפילות של חול שער ראשון</h1>
<h2>דף ב.</h2>
ומאימתי זמן ק"ש בלילה כדתנן משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן והיינו צאת הכוכבים. ורש"י פי' ואנו שקורין את שמע בבית הכנסת קודם צאת הכוכבים אין יוצאין ידי חובה אלא בק"ש שעל מטתינו פרק ראשון. ומה שאנו קורין אותה בבית הכנסת כדי לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה. והכי תניא בברכות ירושלמי (פ"א ה"א) הקורא את שמע קודם לכן לא יצא א"כ למה קורין אותה בבית הכנסת לא להוציא אחרים ידי חובתן אלא כדי לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה. וכן כתב הרב יצחק בן גיאת והראב"ד. משמע שאדם יוצא ידי חובתו באותה קריאה ואינו נראה זה לרבינו תם שהרי ק"ש שעל מטתינו אין אנו קורין כי אם פרק ראשון ושלא בברכותיה. ובבית הכנסת אנו קורין אותה כולה ובברכותיה שלא בזמנה. ואמרינן בפרקא קמא דברכות (ה, א) ואם תלמיד חכם הוא אינו צריך דסגי ליה בפסוקי דרחמי. ואם איתא דק"ש שעל מטתינו היא חובה אף ת"ח היה לו לקרותה אלא שמע מינה דאינה חובה. ועוד אם כן אנו נוהגין כר' יהושע בן לוי דאמר (ברכות ד, ב) תפלות באמצע תקנום ואנן קי"ל כר' יוחנן דאמר דק"ש של ערבית ואח"כ תפלה א"כ ק"ש של בית הכנסת עיקר. ומה שאנו קורין אותה מבעוד יום כתב רבינו יונה שאנו סוברים כר' אליעזר שחולק עם ר' יהושע וכרבי מאיר שחולק עם רבי יהודה שמקדימין זמן ק"ש לצאת הכוכבים (ברכות ב, ב). ואע"ג דלית הלכתא כר' אליעזר לגבי ר' יהושע ולא כר' יהושע [צ"ל ולא כר"מ] לגבי ר' יהודה (ערובין מו, ב) מ"מ בתפלה הקלו. וגם מתוך הדחק נהגו כן לפי שמתקבצין הצבור לתפלת המנחה ואלו לא היו קורין את שמע ומתפללין תפלת ערבית עד צאת הכוכבים היה כל אחד ואחד הולך לביתו והיה טורח להם להתקבץ אחרי כן ולא היו מתפללין בצבור, ולפיכך נהגו המון העם לקרות את שמע ולהתפלל קודם צאת הכוכבים, וסמכו על אלו התנאים כמו שאמרנו אע"ג דלכתחלה אין לקרוא ק"ש עד צאת הכוכבים ע"כ. וכתב הרב רבינו יונה ואל תתמה על ברכותיה האיך מברכין ועדיין לא הגיע זמן ק"ש, דברכות ק"ש אינם כברכות שאר המצות שהרי אינו מברך בא"י אמ"ה אשר קדשנו במצותיו וצונו על ק"ש אלא ברכות שבח הם ויכולים לאמרם מפלג המנחה. ומה שאומר בירושלמי שהיו קורין את שמע כדי לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה הכי פירוש', מנהגם היה לקרות ק"ש קודם תפלת ערבית כאדם שקורא בתורה כמו שאנו רגילים לקרות אשרי קודם תפלת המנחה ואחר כך היו מתפללין ערבית והולכין לבתיהם ומחשיכין וקורין ק"ש בברכותיה ויוצאין בה ידי חובה והיה מועיל להבריח המזיקין מן הבית ולא היו הולכין לבית הכנסת לקרותה כדאמרינן התם (ירו' פ"א ה"א) הקורא את שמע בביהכנ"ס בשחר יצא ידי חובתו בערב לא יצא ידי חובתו מה בין הקורא בשחרית לקורא בערבית ר' הונא בשם ר' יוסף מה טעם אמרו צריך לקרוא ק"ש בביתו בערב כדי להבריח המזיקין. פי' בברכותיה קאמ' ולא היו סומכין גאולה לתפלה בלילה כדאמרינן התם (לפנינו גי' אחרת) זאת אומרת אומר דברים אחר אמת ויציב. ומקשי' והא תניא אין אומר דברים אחר אמת ויציב פתר לה באמת ויציב של שחרית. נשאל לרבינו האיי (מובא ברא"ש שם) צבור שמקדימין לקרוא ק"ש ולהתפלל קודם צאת הכוכבים אם מוטב להתפלל עמהם כדי להתפלל בצבור ולהניח ק"ש עד זמנה שהוא צאת הכוכבים או להמתין עד צאת הכוכבים ולהתפלל ביחיד כדי לסמוך גאולה לתפלה והשיב, בארץ ישראל עושין כן ומתפללין של ערבית ואחר כך קורי' את שמע בזמנה ולא איכפת להו למסמך גאולה לתפלה של ערבית. וחזינא דק"ש בעונתה דהיינו צאת הכוכבים עדיף ממסמך גאולה לתפלה היכא דלא אפשר ואי צלי ראשונה דבהדי צבור רשות ושנייה חובה שפיר דמי. ואומר במדרש (עיי' תקוני זוהר, תי' צ"ד) סמך לק"ש משעת צאת הכוכבים: שאו מרום עיניכם (ישעי' מ, כו) ראשי תיבות שמע ואח"כ המוציא במספר צבאם.
ועד אימתי זמן ק"ש עד שיעלה עמוד השחר. ולא אמרו חכמים עד חצות אלא כדי להרחיק את האדם מן העבירה. וכתב הריא"ף הא דאמרינן בגמ' (ברכ' ח, ב) אמר ר' שמעון בן יוחאי פעמים שאדם קורא ק"ש של ערבית קודם הנץ החמה ואפילו לאחר שיעלה עמוד השחר דוקא בשעת הדחק כגון שהיה שכור או אנוס או חולה. אבל אם עשה במזיד או בפשיעה לא יצא ידי חובתו כדאמרינן (ברכ' ט, א) כדאי הוא רשב"י לסמוך עליו בשעת הדחק אבל שלא בשעת הדחק לא. וכן כתב רבינו האיי והרב ר' יצחק בן גיאת והרמב"ם ז"ל (ה' ק"ש פ"א י'). אמר ר' זירא ובלבד שלא יאמר השכיבנו (ברכות ט, א) פרש"י הקורא ק"ש של לילה שחרית סמוך לעמוד השחר לא יאמר השכיבנו שאין עתה זמן תחלת שכיבה אלא סוך זמן שכיבה. ויש מפרשים דלא קאי אלא היכא דקרא אחר עמוד השחר אבל קודם שיעלה עמוד השחר יכול לומר השכיבנו. וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל. וכן כתב הרב ר' גרשום בר' שלמה והרא"ש. והטעם שאומר המעריב ערבים ואהבת עולם ואמת ואמונה ואינו אומר השכיבנו, משום דבהנך סדר תפלות הוא מונה מידי דהוה אהבדלה די"ט דאמרינן (חולין כו, ב) דסדר הבדלות הוא מונה. אבל השכיבנו דתפלה היא אינו יכול לאומרה עתה מפני שאינו זמן תחלת שכיבה וברכה לבטלה היא. ודקדק הרב ר' יצחק בן גיאת דמדלא קאמר בלבד שלא יאמר ברכת השכיבנו ש"מ דהשכיבנו בלבד הוא שאינו יכול לומר, אבל מותקננו בעצה טובה ואילך מחייב למימר דא"כ שתים לאחריה היכי משכחת לה. וכתב הרא"ש ואין משמע כפירושו דא"כ הוה ליה לתלמודא לפרושי היאך יאמר הברכה כמו שפי' בפרק היה קורא (ברכות יד, ב) דאמר: לא אמר אני ה' אלהיכם אינו צריך לומר אמת, ומפרש תלמודא שיאמר הברכה כך: מודים אנחנו לך ה' אלהינו שהוצאתנו מארץ מצרים וחותם ברוך אתה ה' גאל ישראל. וכן היא דעת הראב"ד.
<h2>דף ט:</h2>
ומאימתי זמן ק"ש ביום כדתנן משיכיר בין תכלת ללבן. ומפרש בגמ' בין תכלת שבה ללבן שבה פירוש משיכיר בציצית בין חוליא של לבן שבו לחוליא של תכלת שבו. ובלילה אינו מכיר זה כי דבר דק הוא והיינו דאמר במנחות בפרק התכלת (מג, ב) וראיתם אותו וזכרתם (במדב' טו, לט) ראה מצוה וזכור מעשה ואיזו זו ק"ש. תני (ברכות שם ע"ש) ר"מ אומר כדי שיכיר בין זאב לכלב לפי ששניהם דומים זה לזה. ור"ע אומר כדי שיכיר בין חמור לערוד. ערוד הוא חמור הבר. אחרים אומ' כדי שיראה את חבירו ברחוק ארבע אמות ויכירהו. ומפ' בתוספתא חבירו שאינו דר עמו בעירו. ואמרינן בירושלמי (פ"א ה"ה) במה אנן קיימין אי רגיל ביה אפי' רחוק כמה חכים ליה, אי בשאינו רגיל אפילו קריב גביה לא חכים ליה, אלא כן אנן קיימין ברגיל ושאינו רגיל כהדין דאזיל לאכסניא ואתי לקיצין. פי' משיכיר חבירו שאינו רגיל בו אלא רואהו לפרקים כאדם שבא לאכסניא לפרקים. אמר רב הונא הלכה כאחרים. אמר אביי לתפלין כאחרים לק"ש כוותיקי' שהיו גומרין אותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום. וכן פסק הרי"ף כוותיקין אלא מיהו לית כל אינש יכול לכווני ולמעבד כי האי מילתא ואפי' הכי מצוה למקרי קודם הנץ החמה במעט כדי שלא יתפללו אלא לאחר הנץ החמה ונמצא מתפלל ביום ואע"פ שאינו עם הנץ החמה דוקא. ופי' הנץ החמה מלשון הנצו הרמונים (שיר השירים א, ז). ואמרינן בירושלמי (ברכות א, ה) שהחמה מטפטפת בראשי ההרים. וכתב הראב"ד לק"ש כוותיקין מצוה מן המובחר ולאו משום ק"ש אלא משום תפלה. וכתב רבינו האיי מצות שתי ברכות שלפני שמע לאומרן קודם הנץ החמה ומצות שמע עם הנץ החמה.
וסוף זמן ק"ש שחרית עד שלש שעות כר' יהושע. וכן פוסק בגמרא (ברכות י, ב) כר' יהושע. הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם שקורא בתורה. א"ר חסדא אמר מר עוקבא (שם) מאי לא הפסיד לא הפסיד בברכות אבל מברך הוא לפניה ולאחריה. וכתב הרא"ש יש להסתפק אם רצונו לומר עד חצות כשיעור תפלה אליבא דרבנן ועד ארבע שעות אליבא דרבי יהודא או אפילו כל היום כולו לא הפסיד. וכתב רבינו האי ואף כל שעה רביעית אף על פי שאין עונתה מברך לפניה ולאחריה. משמע דוקא שעה רביעית שהיא זמן תפלה לרבי יהודא, אבל מכאן ואילך הפסיד בברכות ואם בירך עובר על לא תשא וכן כתב הרב ר' יצחק בן גיאת, שמעינן דוקא בשעה רביעית דזמן תפלת השחר עד ארבע שעות אבל אחר ארבע שעות כקורא בתורה אלא שהפסיד בברכות ואם בירך עובר על לא תשא. אבל הרמב"ם ז"ל כתב (ק"ש א, יג) דלא הפסיד בברכות אפילו כל היום וכן כתב בחדושי רב"ש. ומביא סיוע לדבריו מדקאמר כאדם שקורא בתורה וכל היום יכול לקרות בתורה וגם כן התפלה יכול להתפלל כל היום, וכתב הרי"ף הא דאמרינן בגמ' א"ר שמעון בן יוחאי פעמים שאדם קורא ק"ש של שחרית קודם שיעלה עמוד השחר בדיעבד הוא. אי נמי בשעת הדחק כגון מי שהיה משכים לצאת לדרך וכיוצא בו אבל לכתחלה לא. וכן כתבו רבינו האי והרב ר' יצחק בן גיאת והרמב"ם ז"ל, ויש בין עמוד השחר והנץ החמה שעה וחומש (פסח' צג, צד).
<h2>דף י:</h2>
מצות עשה מן התורה לקרוא קריאת שמע פעמים בכל יום בערב ובבקר שנאמר (דברים ו, ז) בשכבך ובקומך. ודרשינן בפרקא קמא דברכות בשעה שדרך בני אדם שוכבין וזהו לילה ובשעה שדרך בני אדם עומדין זהו יום, וקריאת פרשת שמע ופרשת והיה אם שמוע ופרשת ויאמר היא הנקראת קריאת שמע. ואע"פ שאין מצות ציצית נוהגת בלילה שנאמר (במד' טו, לט) וראיתם אותו פרט לכסות לילה (מנחות ל.) קורין פרשת ציצית בלילה מפני שיש בה זכרון ליציאת מצרים. ומצוה להזכיר יציאת מצרים ביום ובלילה (ברכות יג, ב). ובברכות (יג, א) שואל למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע, כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה ואח"כ יקבל עליו עול מצות. ומקשי בגמרא אטו פרשת שמע אין בה עול מצות והא כתיב (דברים ו, ח) וקשרתם וכתבתם ומתרץ בפ' שמע יש בה שתים עול מלכות ועול מצות ובפ' והיה אם שמוע אין בה כ"א עול מצות. ועוד טעם אחר אומר בגמ' (שם יד, ב) להקדמת שמע לוהיה אם שמוע, שמע יש בו ללמוד וללמד ולעשות והיה אם שמוע יש בו ללמוד ולעשות, והיה אם שמוע לויאמר שוהיה אם שמוע נוהג בין ביום ובין בלילה, ויאמר אינו נוהג אלא ביום. פירוש, בפרשת והיה אם שמוע מדבר בה במצות שנוהגות בין ביום ובין בלילה כגון תלמוד תורה, שנא' (דברי' יא, יט) ולמדתם אותם את בניכם, ומזוזה נמי נוהגת בין ביום ובין בלילה ואע"פ שמזכיר בה מצות תפלין שאין נוהגין אלא ביום, אבל בפרשת ציצית אין מזכיר בה מצוה אחרת אלא מצות ציצית שאינה נוהגת אלא ביום כמו שאמרנו למעלה. ועוד טעם אחר אומר בגמרא (שם) להקדמת והיה לויאמר. והיה אם שמוע יש בו ללמוד ולעשות ויאמר אין בו אלא עשיה בלבד. וכתב בחדושי רב"ש שיש לתמוה על זה ששואל בגמ' למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע ודין הוא שתהא קודמת שפ' שמע כתובה בואתחנן (דברים ו) ואח"כ פרשת והיה אם שמוע בוהיה עקב תשמעון (שם יא). וי"ל שכל אלו הטעמים הוצרכו משום פרשת ציצית שהיא מוקדמת בתורה מכולן ואנו אומרים אותה באחרונה ולכך הוא נותן טעם להקדמת הפרשיות על הסדר. והרא"ש כתב טעם אחר שאע"פ שהיא מוקדמת בתורה הוצרך לשאול למה קדמה מפני שאין מוקדם ומאוחר בתורה. והראשון עיקר. והטעם שחייבתנו התורה ליחד את השם ית' בשכבנו ובקומנו להודיענו שהשם יתברך אחד והוא ברא היום והלילה ולהוציא מלבם של כופרים שאומרים שתי רשויות יש, לפיכך יש לנו ליחד הש"י בעתים הללו לומר שהשם אחד ולומר לו: לך יום אף לך לילה (תהלים עד, טו). ותקנו רבותינו ז"ל לברך לפני ק"ש ולאחריה. ביום מברך שתים לפניה ואחת לאחריה ובלילה מברך שתים לפניה ושתים לאחריה. שתים שלפניה ביום הן יוצר אור ובורא חושך ואהבת עולם אהבתנו. ואחת של אחריה אמת ויציב. שתים שלפניה בלילה, מעריב ערבים ואהבת עולם בית ישראל ושתים שלאחריה אמת ואמונה השכיבנו.
<h2>דף יב.</h2>
וגרסינן בפ"ק דברכות תניא בשחרית פתח ביוצר אור וסיים במעריב ערבים לא יצא פירוש בא"י אמ"ה יוצר אור ובורא חושך אשר בדברו מעריב ערבים וגם סיים בא"י המעריב ערבים. פתח במעריב ערבים וסיים ביוצר אור יצא. בערבית פתח במעריב ערבים וסיים ביוצר אור לא יצא. פתח ביוצר אור וסיים במעריב ערבים יצא. כללו של דבר הכל הולך אחר החתום.
<h2>דף כז:</h2>
וגרסינן בירושלמי בפ"ק דברכות (הלכה ח') ר' סימון בשם רבי שמואל בר נחמן שבע ברכות הללו ע"ש (יהושע א, ח) והגית בו יומם ולילה שתהא הגיית היום והלילה שוין. רבי יוסה בשם רבי יהושע בן לוי על שם (תה' קיט, קסד) שבע ביום הללתיך וגו'. רבי נחמן בשם ר' מני כל המקיים שבע ביום הללתיך כאלו קיים והגית בו יומם ולילה. והוסיף הראב"ד על זה הטעם לפיכך נתנו את היתרה לערבית מפני שתפלת ערבית רשות ובעינן שיהו שוין.
